מתחת לחופה כבני זוג אנו מתברכים בשבע ברכות, ברכה אחת מתוכן הינה:
“שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם”.
ולמה הכוונה: בגן עדן מקדם חיו אדם וחווה כזוג היחידי בתבל, לא היו להם ולו לרגע ספקות, האם הם מתאימים? או האם נועדו זה לזו? ומחויבותם האחד כלפי השני היתה וודאית מוחלטת לנצח נצחים. בימינו, ככל שמתרבים הזוגות הנישאים כך גם מוסד הגירושין תופס תאוצה ומקום נכבד בחיינו.
כל קשר נישואין בימינו לכאורה זהה לקשר הנישואין שהיה בין אדם לחווה. הרי קשר הנישואין נושא את חותמות של הקדוש ברוך הוא כפי שהיו נישואי אדם וחווה.
השינוי העכשיווי הינו בריבוי ההשוואות כתוצאה מריבוי הזוגות, הספקות מתחילות לעלות כשרואים את תפקודי בני הזוג האחרים זה לזו (או מה Untitled-1שנדמה שרואים). ונדמה שפלונית אשה טובה יותר לאלמוני, ואלמוני גבר מושלם יותר לפלונית. והרי ידוע לכולנו שמהצד הדברים נראים לעולם רחוקים מהמציאות.
קומוניקציה, חברות, יושר, וכבוד הדדי הינם המפתחות לעולם הזוגיות הניצחית.
אני כיועצת לזוגיות וכשדכנית יכולה לגלות לכן שהרבה מאות זוגות שעלו על מדרגות הרבנות כדי להתגרש, חשבו שאכן פרק ב’ יהיה התממשות כל החלומות והפנטזיות. ובכך, טעות !!!
אילו אותם זוגות היו משקיעים בחיי נישואיהם כמחצית ממה שהינם מוכנים להשקיע ולהתאמץ בחיפוש הבן או הבת זוג לפרק ב’ פרק א’ לא היה מסתיים לעולם.
הצלחה בנישואין הינה בהחלט עבודת אומנות השזורה כחוטי שתי וערב. החומרים והכלים נמצאים בטווח ידינו אין צורך לחתת רגליים כדי למצאם, יש רק לדעת ולהשתמש בהם נכון.
מי אינו שמרגיש לעיתים שאינו יודע איך ומה להשתמש בכלים עדיף שילך ליעוץ אצל בר סמכא לפני שירוץ לפקוד את הרבנות בשנית. וגם אם נוצר מצב של מבוי סתום לאחר שנוסו ומוצר כל הדרכים גם אז יש להשקיע בגירושין שיהוו את השביל לגירושין הוגנים.
עלינו ללמד את עצמנו ולקבל את בן הזוג כפי שהוא ולא לעשותו דמות פרי דמיוננו, בהחלט לא להתייחס לקבלה כהשלמה.